קופת חולים כללית נ. אהרון מוסקוביץ 

בבית המשפט העליון

ע"א  4381/08 - ב'

בפני:  
 כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת:
 קופת חולים כללית
 
 נ  ג  ד
 
המשיבים:
 1. אהרון מוסקוביץ
 2. בית חולים ברזילי
 3. מדינת ישראל- משרד הבריאות
 4. עיזבון המנוח  ד"ר הרולד ז"ל

עיכוב ביצוע

בשם המבקשת:                      עו"ד דורון איצקוביץ; עו"ד רותם אלוני-דוידוב

החלטה

1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת.א. 3176/04 מיום 1.4.08 (כבוד השופטת ו' מרוז) אשר קיבל תביעה שאותה הגיש המשיב 1 כנגד המבקשת וכנגד המשיבים 2-4 (להלן יחד – הנתבעים) וחייב את המבקשת לפצותו בסך של 1,459,196 ש"ח. בקליפת האגוז, יצויין כי במסגרת תביעתו עתר המשיב 1 לקבלת פיצוי מהנתבעים בגין נזקים שנגרמו לו בתאונה, עת פרק סחורה מרכבו למסגרייה שבבעלותו. בית המשפט קמא קבע כי הנתבעים 1-3 (המבקשת והמשיבים 2-3) הפרו את חובת הזהירות כלפי המשיב 1 ולפיכך הם נושאים באחריות לנזק שנגרם לו וישלמו לו פיצויים, כפי שנקבע בפסק הדין.

2. המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, הן לעניין האחריות והן לעניין הנזק. במסגרת הערעור טענה המבקשת כי שגה בית המשפט קמא בקובעו כי שאלת עצם התרחשותה של התאונה והמועד בו התרחשה אינם במחלוקת, הואיל והיא כופרת הן בעצם התרחשותה של התאונה, הן באופן התרחשותה והן במועד ההתרחשות, ולפיכך, טוענת היא כי היה על בית המשפט קמא לבחון האם כלל התרחשה התאונה הנטענת, כיצד ובאיזה מועד.
    בנוסף, העלתה המבקשת טענות שונות בדבר: נזק ראייתי שנגרם לה; אי ניתוק הקשר הסיבתי בין מעשיה הנטענים של המבקשת לבין נזקיו של המשיב 1; אי הוכחת טענות שברפואה; אי דיון בסתירות בעדותו של המשיב 1; התעלמות מחובת הקטנת הנזק מצד המשיב 1; התעלמות מאובדן סיכויי החלמה; טעות באופן החלתו של חוק הנכסים תגמולים ושיקום [נוסח משולב], תשי"ט – 1959; התעלמות מחלקו של המשיב 4 באחריות וחלוקת הפיצוי בין הנתבעים.

3. בד בבד עם הגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי. יצויין כי טרם הגשתה של בקשה זו פנתה המבקשת בבקשת עיכוב ביצוע לבית המשפט קמא, וביום 9.7.08 נעתר בית המשפט קמא באופן חלקי, בקובעו כי 1,000,000 ש"ח מתוך סכום הפיצוי שהוטל על המבקשת יעוכבו (כמו גם 550,000 ש"ח מסכום הפיצוי שהוטל על המשיבים 2-3) וכי יתרת הפיצוי אינה מעוכבת.
  במסגרת בקשת עיכוב הביצוע טוענת המבקשת כי הכלל הינו כי במקרים בהם דחיית בקשה לעיכוב ביצוע תהפוך את הערעור לתיאורטי ותיצור מצב בו לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, יש לעכב את ביצוע פסק הדין, למעט במקרים בהם הערעור על פניו הוא חסר סיכוי או כאשר עיכוב הביצוע של פסק הדין עלול לגרום לזוכה נזק העולה או השווה לנזק שישא בו המפסיד כתוצאה מביצוע פסק הדין.
  לטענתה של המבקשת, כלל זה מתקיים בעניינה, הואיל ולאור מצבו הנפשי של המשיב 1 ולאור היותו של סכום הפיצוי משמעותי, לאחר שיועברו כספי הפיצוי למשיב 1, לא ניתן יהיה עוד להשיב את המצב לקדמותו ובמידה שיתקבל ערעורה, לא תוכל היא להשיב לידיה את כספי הפיצוי שהועברו לידי המשיב. בהקשר זה מציינת המבקשת כי הואיל ובמסגרת הערעור שאותו הגישה היא משיגה כנגד עצם הטלת האחריות עליה, הרי שבמידה שיתקבל ערעורה, יהיה על המשיב 1 להשיב לה את מלוא סכום הפיצוי ולכן אין נפקות לפיצול הסכומים שאותו ערך בית המשפט קמא בהחלטתו בבקשה לעיכוב ביצוע. בנוסף, טוענת המבקשת כי לא מתקיימים בעניינה "החריגים לכלל" הואיל ולדידה, סיכויי הערעור הינם טובים.

  עוד טוענת המבקשת כי למשיב לא יגרם כל נזק מאי תשלום הפיצוי באופן מיידי, מסקנה אותה היא למדה מ"המתנתו" של המשיב 1 במשך 22 שנים עד להגשת תביעתו ומהתגמול החודשי הקבוע שאותו מקבל המשיב 1 ממשרד הביטחון.

4. לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטתו של בית המשפט קמא בבקשת עיכוב הביצוע וכן לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ובערעור שאותו הגישה המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.  הלכה ידועה ומושרשת היטב היא כי פסק דין כספי יבוצע באופן מיידי, למעט נסיבות חריגות בהן סיכויי הערעור הם טובים ומאזן הנוחות פועל לטובתו של מבקש העיכוב, במובן זה שקיים חשש ממשי כי במידה שיתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו [ראו למשל: ע"א 8890/07 עיריית ירושלים נ' יוחנן (לא פורסם, 11.12.07)]. לפיכך, עיכוב ביצוע של פסק דין כספי ינתן רק מקום בו קיים חשש ממשי כאמור, כאשר נוסף על החשש הממשי, סיכויי הערעור הינם טובים. לפיכך, ה"כלל" שאותו מציגה המבקשת אינו תואם את ההלכה הפסוקה ולכל היותר, מתייחס "כלל" זה לחריג שנקבע להלכה זו.

6. המבקשת לא הראתה מדוע המשיב 1 לא יוכל להשיב את הסכום שנפסק לזכותו במקרה שיתקבל ערעורה. לפיכך, בנסיבות המקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי קיים חשש ממשי כי במידה שיתקבל ערעורה של המבקשת היא לא תוכל להיפרע מן המשיב 1 ולקבל לידיה חזרה את סכום הפיצוי ששולם ומטעם זה בלבד אין להיעתר לבקשה, אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור [השוו: ע"א 8801/07 נאות מזרחי בע"מ נ' אטגדי (לא פורסם, 3.12.2007)].

7.  בשולי הדברים יוער כי גם אם יוחל ה"כלל" שאותו מציעה המבקשת, הרי שקיימת סתירה לוגית פנימית בטענותיה - אם המשיב אינו זקוק לפיצוי באופן מיידי, הרי שיהיה באפשרותו להשיב את התשלום במידה שהערעור יתקבל ואם זקוק הוא באופן מיידי לפיצוי, הרי שגם לשיטתה של המבקשת, מתקיים "חריג" המצדיק את דחייתה של בקשת עיכוב הביצוע.

8.  יצויין, כי אין להתעלם מכך שבית המשפט קמא עיכב את ביצוע התשלום ביחס לסך של 1,000,000 ש"ח, כך שהמבקשת מחויבת לשלם למשיב 1 בשלב זה כחצי מיליון ש"ח בלבד. לפיכך, ה"סיכון" בפניו ניצבת המבקשת הוא אף קטן יותר.

9.  אשר על כן, הואיל ולא שוכנעתי כי קיים חשש ממשי כי לא יהיה באפשרותו של המשיב 1 להשיב את סכום הפיצוי במידה שיתקבל הערעור, דין הבקשה להידחות. החלטתו של בית המשפט קמא בנוגע לעיכוב הביצוע נותרת על כנה.

  ניתנה היום, כ"ו בתמוז התשס"ח (29.7.08).